כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַמִּדְרָשׁ הַמְּפֻרְסָם מֵהַגְּמָרָא (גיטין נה:): "עַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם". הָיָה אָדָם שֶׁהָיָה לוֹ חָבֵר בְּשֵׁם קַמְצָא שֶׁהָיָה אָהוּב נַפְשׁוֹ. הָיָה לוֹ גַּם שׂוֹנֵא בְּשֵׁם בַּר קַמְצָא. לְאוֹתוֹ אָדָם הָיְתָה שִׂמְחָה וְהוּא שָׁלַח אֶת הַשַּׁמָּשׁ לְהַזְמִין אֶת אֲהוּבוֹ קַמְצָא. הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁלּוֹ לְלֹא הַנּוֹכְחוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁאָהַב כְּאָחִיו מַמָּשׁ.

הַשַּׁמָּשׁ הִתְבַּלְבֵּל וְהִזְמִין אֶת שׂוֹנְאוֹ בָּעַל הַשֵּׁם הַדּוֹמֶה לַסְּעוּדָה. וְהִנֵּה הַמְּאָרֵחַ עוֹבֵר בֵּין הָאוֹרְחִים מְחַפֵּשׂ אֶת חֲבֵרוֹ אֲהוּבוֹ בַּקָּהָל וְעֵינָיו נִתְקַלוֹת בְּשׂוֹנְאוֹ הַיּוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בִּסְעוּדָתוֹ! כָּעַס הָאִישׁ וּבִקֵּשׁ לְגָרֵשׁ אֶת בַּר קַמְצָא בְּבֹשֶׁת פָּנִים מֵהַמְסִיבָּה! כָּל תַּחֲנוּנָיו שֶׁל בַּר קַמְצָא, אֲפִילוּ הַצָּעָה לְמַמֵּן אֶת כָּל סְעוּדַת הַשִּׂמְחָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, נַעֲנוּ בִּשְׁלִילָה. הוּא גֹּרַשׁ בְּבֹשֶׁת פָּנִים, וְכִנְקָמָה הָלַךְ בַּר קַמְצָא לְמַלְכוּת רוֹמִי וְהֶעֱלִיל עֲלִילָה בִּפְנֵי הַקֵּיסָר שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְתַכְנֶנֶת לִמְרוֹד בּוֹ וְכָךְ הִתְגַּלְגֵּל הַסִּפּוּר עַד לַחֻרְבָּן יְרוּשָׁלַיִם.

וְעוֹלָה כָּאן שְׁאֵלָה מַדּוּעַ כָּתְבָה הַגְּמָרָא: "עַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם"? מָה הִכְנִיסוּ אֶת קַמְצָא לַסִּפּוּר? קַמְצָא לֹא הָיָה שָׁם! קַמְצָא לֹא קָשׁוּר לַסִּפּוּר בִּכְלָל. מַדּוּעַ לֹא כָּתוּב: 'עַל הַשַּׁמָּשׁ וְעַל בַּר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם'? 'עַל הַמְּאָרֵחַ וְעַל בַּר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם'? מָה מְגַלְגְּלִים חֲצִי מֵהַחֻרְבָּן עַל קַמְצָא הַמִּסְכֵּן שֶׁאֲפִילוּ לֹא הָיָה שָׁם?

הַתְּשׁוּבָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ יְסוֹד גָּדוֹל וּמַפְחִיד: קַמְצָא, הָאוֹהֵב שֶׁלְּךָ שֶׁאוֹהֵב אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכָּל אָדָם בָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה, אַתָּה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת מְשַׂחֵק מִשְׂחֲקֵי כָבוֹד וּמְחַכֶּה לְהַזְמָנָה?

אָדָם שֶׁאוֹהֵב בֶּאֱמֶת לֹא צָרִיךְ הַזְמָנָה כְּדֵי לָבוֹא לְאֵרוּעַ! אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהַזְמָנוֹת כְּ"מַלְכֹּדֶת" לְהַכְרִיחַ אֶת הַקְּרוֹבִים הָרְחוֹקִים שֶׁלָּנוּ לָבוֹא לְאֵרוּעַ נֶגֶד רְצוֹנָם! זֶה כְּמוֹ קְנָס אִם אֲנִי בָּא אֵלָיו הַבָּיְתָה וּמַזְמִין אוֹתוֹ אִישִׁית אָז לֹא נָעִים לוֹ לֹא לָבוֹא.

–        "תִּשְׁמַע, אֲנַחְנוּ בְּקוֹשִׁי מַכִּירִים אוֹתָם, הָיִינוּ שָׁם פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, רָאִינוּ אוֹתָם לְכַמָּה דַּקּוֹת",

–        "כֵּן, אֲבָל הֵבִיאוּ הַזְמָנָה ,לֹא נָעִים",

–        "טוֹב, אָז אַל תִשְׁכַּח לְהַזְמִין אוֹתָם לַבָּר מִצְוָה שֶׁל מֹשֶׁה".

אֲבָל הֶחָבֵר שֶׁלִּי, אָח שֶׁלִּי, כְּשֶׁאֲנִי מִתְחַתֵּן אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת לְאָח שֶׁלִּי הַזְמָנָה? לֹא בָּרוּר שֶׁהוּא מֻזְמָן? הָאוֹהֵב שֶׁלִּי בָּא לְבַד! כְּלוֹמַר זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ. הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ עוֹשֶׂה פֹּה שִׂמְחָה אֲדוֹן קַמְצָא, מָה אַתָּה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת מְחַכֶּה לְהַזְמָנָה? אַתָּה אָמוּר לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן שָׁם יָחַד עִם הַמִּשְׁפָּחָה לֹא עִם הָאוֹרְחִים. בִּשְׁבִיל הַהַמְתָּנָה הַזֹּאת לְהַזְמָנָה כְּשֶׁהָיָה בָּרוּר שָׁאַתָּה מֻזְמָן (הֲרֵי אַחֲרֵי הַכֹּל הוּא שָׁלַח אֶת הַשַּׁמָּשׁ לְהַזְמִינוֹ כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ בָּא) כָּךְ הִתְגַּלְגֵּל כָּל הַתַּהֲלִיךְ עַד לַחֻרְבָּן.

מִכָּאן צָרִיךְ לִלְמֹד יְסוֹד גָּדוֹל לְיָמִים אֵלֶּה שֶׁל בֵּין הַמְּצָרִים. כָּל שָׁנָה אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת אוֹתָם דְּבָרִים עַד שֶׁזֶּה כְּבָר נִהְיָה נָדוֹשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים דִּבְרֵי מוּסַר וְדִבְרֵי אֱמֶת, כָּל דָּבָר שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו כְּבָר לֹא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו! כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי אֶשְׁמַע עַל הַחֻמְרָה שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם? שֶׁל לְשׁוֹן הָרַע? עַל שֶׁחָטְאוּ בִּפְשָׁעִים נוֹרָאִים? כַּמָּה? כַּמָּה פְּעָמִים יַשְׁמִיעוּ לָנוּ הַדַּרְשָׁנִים (ירושלמי יומא פ"א ה"א): "כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה (בֵּית הַמִּקְדָּשׁ) בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו"? כְּאִלּוּ לֹא מַסְפִּיקִים לָנוּ כָּל הַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ גַּם כָּךְ בְּחַיֵּינוּ גַּם לְהַאֲשִׁים אוֹתָנוּ שֶׁאֵין בָּיִת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שֶׁאָנוּ אֲשֵׁמִים בְּחֻרְבָּנוֹ? זֶה קָשֶׁה! וְזֶה כָּךְ כְּבָר 2,000 שָׁנָה! 2,000 שָׁנָה!

כְּכָל שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר וַאֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים אֶל הַקֵּץ, מִתְקָרְבִים לַגְּאֻלָּה, אֲנַחְנוּ מִתְיָאֲשִׁים יוֹתֵר! כִּי עָבַר יוֹתֵר זְמַן בַּגָּלוּת וְעוֹד לֹא נִגְאַלְנוּ! רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר הַכֹּהֵן מֵרָאדִין כָּתַב בַּהַקְדָּמָה שֶׁל סִפְרוֹ "חָפֵץ חַיִּים" שֶׁהַגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה צְרִיכָה לְהִמָּשֵׁךְ אֶלֶף שָׁנִים כְּמִנְיַן יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא[1] אֲנַחְנוּ כְּבָר נִמְצָאִים כִּמְעַט 2,000 שָׁנָה אַחֲרֵי. אָנוּ בַּחֲרִיגָה שֶׁל אֶלֶף שָׁנִים מֵעֵבֶר לַזְּמַן! מַדּוּעַ? כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַגְּאֻלָּה הָיְתָה צְרִיכָה לָבוֹא אֲנַחְנוּ כָּל פַּעַם מְקַלְקְלִים. עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם. אָז אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִי וּלְחַכּוֹת לַמָּשִׁיחַ?  

כְּשֶׁאֲנִי אֶשְׁאַל כָּל יְהוּדִי: "אַתָּה מַאֲמִין בַּמָּשִׁיחַ? אַתָּה מְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ"? הוּא יַעֲנֶה: "בֶּטַח"! וְאִם אֶשְׁאַל אוֹתוֹ: "מָתַי יַגִּיעַ הַמָּשִׁיחַ"? בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הוּא חוֹשֵׁב אוּלַי עוֹד 50 שָׁנָה 60 שָׁנָה 70 שָׁנָה! אִם הָיִינוּ מַאֲמִינִים שֶׁהוּא יָכוֹל לָבוֹא בְּעוֹד יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אָז הָיְתָה לָנוּ עַכְשָׁו בַּבָּיִת חֲלִיפָה מְיֻחֶדֶת בָּאָרוֹן מְחַכָּה, שֶׁכְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא נִלְבַּשׁ אוֹתָהּ.

כָּךְ הָיָה עִם הֶחָפֵץ חַיִּים! הֶחָפֵץ חַיִּים הָלַךְ אִתּוֹ עִם תִּיק לְכָל מָקוֹם וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע מָה יֵשׁ לוֹ בַּתִּיק. רַק כְּשֶׁהוּא נִפְטַר הַתַּלְמִידִים פָּתְחוּ וְרָאוּ שֶׁהָיְתָה לוֹ טַלִּית חֲדָשָׁה שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא מִיַּד יִתְעַטֵּף בָּהּ וִיבָרֵךְ: "שֶׁהֶחֱיָינוּ"! הוּא הָיָה בֶּאֱמוּנָה כָּזֹאת שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַגִּיעַ כָּל רֶגַע! לְמִי מֵאִתָּנוּ יֵשׁ טַלִּית בַּבַּיִת כִּי הוּא מְחַכֶּה שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַגִּיעַ?

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ אֲנַחְנוּ לֹא כָּל כָּךְ מַאֲמִינִים שֶׁיָּבוֹא בְּקָרוֹב. אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אֲבָל זֶה מַשֶּׁהוּ עַרְטִילַאי כָּזֶה. לֹא רַק שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לֹא יָבוֹא בְּקָרוֹב יֵשׁ בָּנוּ גַּם חֵלֶק קָטָן שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ דָּחוּף לוֹ שֶׁהוּא יַגִּיעַ בְּקָרוֹב, כִּי אִם הוּא יַגִּיעַ עַכְשָׁו הוּא יִתְפּוֹס אֶת רֻבֵּנוּ לֹא מוּכָנִים! תִּבְדְּקוּ אֶת זֶה תִּשְׁאֲלוּ אֲנָשִׁים וְתִרְאוּ מָה הַתְּשׁוּבוֹת.

–        "אַתָּה רוֹצֶה שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא"?

–        "בֶּטַח"!

–        "אַתָּה מוּכָן שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא"?

(אֵין הַכַּוָּנָה שָׁאַתָּה מַסְכִּים אֶלָּא הַאִם אַתָּה 'מוּכָן' מִלְּשׁוֹן 'הֲכָנָה? אַתָּה מוּכָן שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיעַ? אַתָּה בָּרָמָה כָּזוֹ לַעֲמֹד מוּל הַמָּשִׁיחַ וְלֹא לְהִשָּׂרֵף מִקְּדֻשָּׁתוֹ?)

–        "לֹא"!

מַדּוּעַ? כִּי כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל חֲזַ"ל נִכְתְּבוּ לִפְנֵי 2,000 שָׁנָה. 2,000 שָׁנָה עָבְרוּ וְהַגָּלוּת לֹא נִגְמְרָה! כַּמָּה אֲנִי כְּבָר יָכוֹל לְחַכּוֹת? כַּמָּה אֲנִי כְּבָר יָכוֹל לְהַאֲמִין? בְּכָל שָׁנָה אוֹמְרִים לִי: "שִׂנְאַת חִנָּם", תֹּאמְרוּ לִי אֵיךְ מְתַקְּנִים? מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת? אֵיזֶה כֹּחַ יֵשׁ בְּיָדִי?

אֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים בַּטֶּמְבֶּלֶוִיזְיָה קוֹרְאִים עִתּוֹנִים, יוֹשֵׁב שָׁם עֶרֶב-רַב, כַּמָּה מִשְׁפְּחוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁשּׁוֹלְטוֹת עַל כָּל הַמְּדִינָה וְשׁוֹטְפוֹת לָנוּ אֶת הַמֹּחַ! מְסִיתוֹת אֶחָד נֶגֶד הַשֵּׁנִי, אֶת הַחֲרֵדִים עַל הַשְּׂמֹאלָנִים, הַשְּׂמֹאלָנִים עַל הַמִּתְנַחֲלִים, הַמִּתְנַחֲלִים עַל הָעֲרָבִים וְכֻלָּם שׂוֹנְאִים אֶת כֻּלָּם! אֲנִי יוֹצֵא לָרְחוֹב אֲנָשִׁים רוֹצִים לִפְגֹעַ בִּי שׂוֹנְאִים אוֹתִי רַק בִּגְלַל אֵיךְ שֶׁאֲנִי נִרְאֶה! הֵם לֹא מַכִּירִים אוֹתִי בִּכְלָל, הִדְבִּיקוּ לָהֶם תְּמוּנָה בַּטֶּמְבֶּלֶוִיזְיָה: "אֶת זֶה אַתָּם שׂוֹנְאִים מֵהַיּוֹם עַד מָחָר וּמָחָר נָגִיד לָכֶם מִישֶׁהוּ חָדָשׁ לִשְׂנֹא". אָז אֵיךְ רוֹצִים מִמֶּנִּי שֶׁאֲנִי אָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ וְאֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ?

עִם חֲרֵדִים זֶה יוֹתֵר קַל לָהֶם, תָּמִיד שׂוֹנְאִים אוֹתָם רַק הַסִּבָּה מִתְחַלֶּפֶת. כָּל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ כּוֹעֵס עָלָי אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: "רֶגַע, אַתָּה מִמַּהֲדוּרָת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הַיּוֹם אוֹ שֶׁל אֶתְמוֹל? כִּי אֶתְמוֹל זֶה הָיָה מְצוּקַת הַדִּיּוּר, הַיּוֹם זֶה שֵׁרוּת בַּצָּבָא. וְאִם אַתָּה בָּא מִשִּׁלְשׁוֹם אָז אַתָּה לֹא מְעֻדְכָּן כִּי אֲנִי אַחֲרַאי גַּם עַל הַשָּׂכָר הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַסְּטוּדֶנְטִים, וְיֵשׁ חוֹר בָּאוּזוֹן בִּגְלַל הַחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת בִּבְנֵי בְּרַק". אֲנִי אָשֵׁם בַּכֹּל, רַק אֶת הַסִּבָּה מַחְלִיפִים!

כָּל פַּעַם מַחְלִיפִים לָנוּ סִבָּה לִשְׂנֹא מִישֶׁהוּ אַחֵר וְיֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׂנְאַת חִנָּם, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְתַקֵּן? יֵשׁ 15 מִלְיוֹן יְהוּדִים בָּעוֹלָם וְכֻלָּם מוּסָתִים עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע! מָה בֶּן אָדָם בּוֹדֵד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?  

אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל הַתִּקּוּן שֶׁל קַמְצָא, מָה קַמְצָא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. לִשְׂמוֹחַ בָּחָבֵר שֶׁלּוֹ שִׂמְחָה אֲמִתִּית בְּלִי מִשְׂחָקִים שֶׁל כָּבוֹד, לָדוּן אֶת הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ לְכַף זְכוּת, לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל. אָדָם בּוֹדֵד יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּנוּ.

מְסֻפָּר עַל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי רַבָּנֵי אֵרוֹפָּה שֶׁבְּאַחַת מִתְּפִלּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁהוּא הָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר הִגִּיעַ זְמַן תְּפִילַת הַנְּעִילָה וְהִנֵּה כָּל הַקָּהָל רוֹאִים שֶׁהוּא מִתְעַכֵּב וּמִתְעַכֵּב וּמִתְעַכֵּב, יוֹשֵׁב בְּכִסְאוֹ וְלֹא עוֹלֶה לַתֵּבָה.

כֻּלָּם מְחַכִּים דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁנִּרְאוֹת כְּמוֹ נֵצַח שֶׁהֲרֵי זֶה לֹא נִרְאֶה טוֹב שֶׁהָרַב לֹא מְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילַת הַנְּעִילָה, מִי יוֹדֵעַ מָה הוּא רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ? אַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה הוּא עוֹלֶה לַתֵּבָה וּמִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

אַחַר הַתְּפִלָּה נִגְּשׁוּ לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ מָה קָרָה בְּדִיּוּק? וְאָז הוּא עָנָה שֶׁגְּזֵרָה קָשָׁה וְדִינִים קָשִׁים הָיוּ עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וּמִי הִצִּיל אוֹתָנוּ? שְׁתֵּי נָשִׁים בְּעֶזְרַת נָשִׁים שֶׁדִּבְּרוּ לְפִי תֻּמָּן! הֵן הִסְתַּכְּלוּ עַל הַקָּהָל הָרַב שֶׁהִגִּיעַ עָטוּף בְּטַּלִּיתוֹת וּמִתְפַּלֵּל בְּבֶכִי,

–        "יוֹ תִּרְאִי כַּמָּה אֲנָשִׁים יֵשׁ פֹּה, תִּרְאִי אֵיךְ הֵם מִתְפַּלְּלִים",

–        "עִם קְהַל כָּזֶה אֲפִילוּ רָשָׁע מְרֻשָּׁע הָיָה סוֹלֵחַ לָהֶם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסְלַח לָהֶם"!

אָמַר לָהֶם הָרַב כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע מֵאוֹתָהּ הֶעָרָה שֶׁל הָאִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ קָרְעוּ בַּשָּׁמַיִם אֶת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת!

מָה הִיא כְּבָר אָמְרָה? הִיא אֲפִילוּ לֹא יוֹדַעַת מָה הִיא עָשְׂתָה, הִיא לֹא יוֹדַעַת מָה הַחֵלֶק שֶׁלָּהּ, הִיא רַק הוֹצִיאָהּ מִפִּיהָ דִּבּוּר טוֹב! תִּרְאוּ מָה עֹמֶק וְהַכֹּחַ שֶׁל דִּבּוּר טוֹב שֶׁנָּבַע מֵהִסְתַּכְּלוּת חִיּוּבִית!

אֶת זֶה לוֹמְדִים יְשִׁירוֹת מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (פסחים ג.): "עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, ח): 'מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה'", כְּלוֹמַר הַכָּתוּב הוֹסִיף שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת (אֲשֶׁ"ר אֵינֶנָּ"ה) רַק כְּדֵי לֹא לְהוֹצִיא אֶת הַמִּלָּה "טְמֵאָה" מֵהַפֶּה.

עוֹד מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (פסחים ג:) שֶׁפַּעַם נִגְּשׁוּ שְׁנֵי תַּלְמִידִים אֶל הִלֵּל הַזָּקֵן לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָה. הָרִאשׁוֹן שָׁאַל: "מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה" וְהַשֵּׁנִי שָׁאַל: "מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וּמוֹסְקִין בְּטֻמְאָה"? אָמַר הִלֵּל: "מֻבְטָח אֲנִי בָּזֶה (בָּרִאשׁוֹן) שֶׁ(יִּהְיֶה)מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל". וְאָכֵן הָיָה זֶה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁגָּדַל לִהְיוֹת גְּדוֹל הַדּוֹר. וַהֲרֵי הַשֵּׁנִי שָׁאַל אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה?! הַהֶבְדֵּל הוּא בַּנִּסּוּחַ שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא הוֹצִיא אֶת הַמִּלָּה "טֻמְאָה" מֵהַפֶּה.

אֵין לָנוּ מֻשָּׂג וְאָנוּ לֹא מַסְפִּיק מַפְנִימִים מָה שֶׁמְּנַסִּים לְהַסְבִּיר לָנוּ עַל הַיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁל בֵּין הַמְּצָרִים, כָּל הַשִּׂנְאַת-חִנָּם, לְשׁוֹן הָרַע, הַקַּו הַמְּחַבֵּר בֵּינֵיהֶם הוּא שֶׁהַקִּלְקוּל הָיָה בַּדִּבּוּר וְלָכֵן הַתִּקּוּן יִהְיֶה בַּדִּבּוּר. דִּבּוּר שֶׁל אָדָם אֶחָד יָכוֹל לְשַׁנּוֹת עוֹלָמוֹת. זֶה הַתִּקּוּן הָאֲמִתִּי.

בְּפָרָשַׁת "מַסְעֵי" מֻזְכָּר תַּאֲרִיךְ הַפְּטִירָה שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן א' בְּאָב. זֶהוּ הַיֹּארְצַאיְיט הַיָּחִיד שֶׁכָּתוּב בְּכָל הַתּוֹרָה. לֹא כָּתוּב מָתַי נוֹלְדוּ וְנִפְטְרוּ מֹשֶׁה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא הָאִמָּהוֹת אוֹ הַשְּׁבָטִים, אַף אֶחָד. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים תַּאֲרִיכֵי פְּטִירָה מֵהַגְּמָרָא שֶׁמְּגַלָּה לָנוּ שֶׁמֹּשֶׁה נוֹלָד וְנִפְטָר בְּז' בַּאֲדָר (מגילה יג:), שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ נוֹלָד בְּפֶסַח וְאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב נוֹלְדוּ בְּתִשְׁרֵי (ראש השנה, יא.), וְכֵן הָלְאָה.

אֲבָל בַּתּוֹרָה מֻזְכָּר רַק עַל אָדָם אֶחָד, עַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. עַל הַפְּטִירָה קָרָאנוּ בְּפָרָשַׁת "חֻקַּת" אֲבָל הַתַּאֲרִיךְ מִתְגַּלֶּה בְּפָרָשַׁת "מַסְעֵי". לָמָּה חִכּוּ עַד לַפָּרָשָׁה הַזּוֹ? וּמַדּוּעַ הוּא הַיָּחִיד שֶׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה אֶת תַּאֲרִיךְ פְּטִירָתוֹ?

כִּי אֶת הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ קוֹרְאִים בִּתְקוּפַת בֵּין הַמְּצָרִים וְרוֹצִים לִרְמֹז לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן שֶׁל בֵּין הַמְּצָרִים. אַהֲרֹן הָיָה לוֹ אֶת הַתִּקּוּן הַמֻּשְׁלָם, עָלָיו נֶאֱמַר (אבות פ"א, מי"ב): "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לְתוֹרָה". וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ הָיוּ טוֹבִים וְחִיּוּבִיִּים וּבְכָבוֹד בַּעֲנָוָה רַבָּה בִּבְחִינַת (שמות טז, ז): "וְנַחְנוּ מָה", זֶה לֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבִּטֵּל עַצְמוֹ בַּעֲנָוָה אֶלָּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יָחַד אָמְרוּ: "וְנַחְנוּ מָה" בִּלְשׁוֹן רַבִּים כְּלוֹמַר אֲנַחְנוּ כְּלוּם, לֹא מְעַנְיֵן אוֹתָנוּ כָּבוֹד! אֵין כָּבוֹד רַק טוֹבָתוֹ שֶׁל הָאַחֵר, רַק לַחֲשֹׁב חִיּוּבִי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה לָנוּ זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל הַיָּמִים הָאֵלֶּה.

הַאִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה יֵשׁ לָנוּ בַּפֶּה? אִם הָיִינוּ רוֹאִים יֶלֶד קָטָן רָץ בָּרְחוֹבוֹת עִם אֶקְדָּח טָעוּן הָיִינוּ מְפַחֵדים! מִי נוֹתֵן אֶקְדָּח טָעוּן לְיֶלֶד קָטָן? הוּא יָכוֹל לַהֲרוֹג מִישֶׁהוּ! אֵין לוֹ דַּעַת, זֶה מְסֻכָּן! וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲצֹר אֶת הַיֶּלֶד. גַּם לָנוּ יֵשׁ רוֹבֶה טָעוּן זֶה הַפֶּה שֶׁלָּנוּ. וַאֲנַחְנוּ כְּמוֹ הַיֶּלֶד לֹא מוּדָעִים לְמָה "שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּיָּד", לְמָה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים מֵהַפֶּה! כַּמָּה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִבְנוֹת וְלַהֲרוֹס עִם דִּבּוּר אֶחָד! אֵיזֶה כֹּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ!

כַּף זְכוּת
אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד אֵיךְ מְתַקְּנִים עִם הַפֶּה. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב כּוֹתֵב (ליקו"מ, רפב), עַל הַפָּסוּק (תהלים לז, י): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" שֶׁיֵּשׁ עִנְיַן וְאַף חוֹבָה עַל כָּל יְהוּדִי לִשְׁפּוֹט כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, מִכֵּיוָן שֶׁבְּכָל אָדָם יֵשׁ נְקוּדָה טוֹבָה וְגַם אִם הוּא נִרְאֶה כְּרָשָׁע גָּמוּר, אֵין מְצִיאוּת שֶׁאֵין בּוֹ וְלוּ נְקוּדָה טוֹבָה אַחַת. וְאִם נְחַפֵּשׂ אֲנַחְנוּ נִמְצָא וְאִם מָצָאנוּ מִמֵּילָא הוּא כְּבָר לֹא רָשָׁע גָּמוּר! וְאִם נַחְשֹׁב עַל הַמְעַט טוֹב הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה הַקְּטַנָּה הַזּוֹ וְנִשְׁפֹּט אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת בִּגְלַל הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת נַעֲלֶה אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וְהַבֵּן אָדָם יַתְחִיל לְהִשְׁתַּנּוֹת רַק מֵהַכֹּחַ שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת בֶּן אָדָם!

וּמַרְחִיב תַּלְמִידוֹ רַבִּי נָתַן מִבְּרֶסְלֵב (ליקו"ה או"ח, השכמת הבוקר, א) עַל דִּבְרֵי רַבִּי נַחְמָן. פַּעַם לִפְנֵי שֶׁקָּבְעוּ אֶת לוּחַ הַשָּׁנָה הָיוּ מְקַדְּשִׁים אֶת הַלְּבָנָה עַל יְדֵי עֵדִים. שְׁנֵי עֵדִים הָיוּ יוֹצְאִים בַּלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ וּמְחַפְּשִׂים הֵיטֵב לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹלָד שֶׁל הַלְּבָנָה. וְהִנֵּה הֵם רוֹאִים נְקוּדָה לְבָנָה קְטַנָּה בְּקֹשִׁי נִרְאֵית לָעָיִן וְאָז הֵם בָּאִים לַמָּחֳרָת לְבֵית דִּין וּמְעִידִים בִּפְנֵי הַבֵּית דִּין שֶׁרָאוּ אֶת הַלְּבָנָה.

בֵּית הַדִּין חוֹקְרִים אוֹתָם אוּלַי רְאִיתֶם אֵיזֶה עָנָן? אוּלַי רְאִיתֶם לַוְיָן מְעוֹפֵף? מָה כָּכָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ עַל פִּי זֶה? חוֹקְרִים אוֹתָם וְהֵם עוֹמְדִים בַּחֲקִירוֹת, הִתְעַקְּשׁוּ רָאִינוּ אֶת הַלְּבָנָה נְקוּדָה קְטַנָּה וּלְבָנָה בַּמְּרוֹמִים. בְּקֹשִׁי נִרְאֵית לָעָיִן וַאֲנַחְנוּ מָצָאנוּ אוֹתָהּ.

אֲזַי קִבְּלוּ אֶת הָעֵדוּת וּבֵית הַדִּין מַכְרִיז: "מְקֻדָּשׁ! מְקֻדָּשׁ! מְקֻדָּשׁ"! (צָרִיךְ לְהַגִּיד שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים) וְהַחֹדֶשׁ מִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ. כְּלוֹמַר אִם מֵאֶתְמוֹל בָּעֶרֶב וְעַד עַכְשָׁו הָיָה הַתַּאֲרִיךְ לְדֻגְמָא ל' בַּאֲדָר בְּאֶמְצַע הַיּוֹם מִתְבָּרֵר לְמַפְרֵעַ כִּי אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בִּכְלָל בְּא' בְּנִיסָן וְכִי בַּאֲדָר הָיוּ רַק 29 יָמִים בִּלְבַד. בַּבֹּקֶר לֹא אָמְרוּ בַּתְּפִלָּה "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" הֵם חָשְׁבוּ בִּכְלָל שֶׁזֶּה ל' בַּאֲדָר בַּצָּהֳרַיִם כְּשֶׁבָּאוּ לְהָעִיד זֶה הָפַךְ לְא' בַּחֹדֶשׁ הַבָּא לְמַפְרֵעַ.

אוֹמֵר רַבִּי נָתַן זֶה מָה שֶׁהִתְכַּוֵּן רַבִּי נַחְמָן, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹפֵט אָדָם לְכַף זְכוּת אֲנִי בֵּית דִּין. אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה וַאֲנִי רוֹאֶה "חֹשֶׁךְ" כְּלוֹמַר אִישׁ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר! אֵין בּוֹ כְּלוּם טוֹב! אֵין מָה לְדַבֵּר כְּשֶׁדִּבְּרוּ לִשְׁפּוֹט לְכַף זְכוּת לֹא דִּבְּרוּ עָלָיו! אוֹמֵר לוֹ חֲבֵרוֹ תַּבִּיט טוֹב תְּחַפֵּשׂ טוֹב צְרִיכָה לִהְיוֹת "לְבָנָה" חַיָּב לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ. מְחַפְּשִׂים וּמְחַפְּשִׂים וּבַסּוֹף רוֹאִים נְקוּדָה לְבָנָה קְטַנָּה נְקוּדַת זְכוּת כִּמְעַט נֶעֱלֶמֶת מִן הָעַיִן. הוֹלְכִים לְבֵית דִּין וְאוֹמְרִים מָצָאנוּ נְקוּדָה לְבָנָה. בֵּית הַדִּין חוֹקֵר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת! כָּךְ גַּם עִם בֶּן אָדָם מָצָאתִי בּוֹ נְקוּדַת זְכוּת. לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת יֵשׁ בָּהּ אִינְטֶרֶסִים וּנְגִיעוֹת, גַּם הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה הִיא לֹא כָּזוֹ טוֹבָה.

רַבִּי נַחְמָן אוֹמֵר גַּם אִם יְפַשְׁפֵּשׁ בֶּן אָדָם בְּמַעֲשָׂיו וְיִמְצָא שֶׁהוּא עָשָׂה רַק מַעֲשֵׂה אֶחָד טוֹב אָחוּז אֶחָד מִסַּךְ מַעֲשָׂיו וּכְשֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הַזֶּה עַצְמוֹ הוּא יְגַלֶּה שֶׁ-99 אֲחוּזִים מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיוּ בָּהֶם נְגִיעוֹת יִזְכּוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן אָחוּז אֶחָד שֶׁל אָחוּז אֶחָד שֶׁל מַעֲשֵׂה טוֹב.

הֶאָחוּז שֶׁל הֶאָחוּז הַזֶּה הוּא עֲדַיִן טוֹב. זוֹ הַנְּקֻדָּה הַלְּבָנָה. וּמָה בֵּית הַדִּין אוֹמְרִים עָלָיו? "מְקֻדָּשׁ! מְקֻדָּשׁ! מְקֻדָּשׁ"! וְלֹא סְתָם אֶלָּא לְמַפְרֵעַ! תִּקַּנּוּ אֶת הַבֵּן אָדָם! הֶחְיֵּינוּ אוֹתוֹ עִם מִלָּה טוֹבָה! וְכַאֲשֶׁר דָּנִים אָדָם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה אֵין דָּנִים אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וְהֵם לֹא נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ. כַּמָּה כֹּחַ יֵשׁ לָנוּ לְהַצִּיל בֶּן אָדָם עַל יְדֵי דִּבּוּר חִיּוּבִי אֶחָד, מַחֲשָׁבָה חִיּוּבִית אַחַת!

עַל אוֹתוֹ עִקָּרוֹן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד גַּם כַּף זְכוּת עַל עַצְמֵנוּ. כִּי אִם אֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין אֶת הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁגּוֹרֵם לִלְשׁוֹן הָרַע וְשִׂנְאַת חִנָּם אֲנִי מַגִּיעַ אֶל עַצְמִי. יֵשׁ עֲלַי צִוּוּי (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", אָז אִם אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת עַצְמִי אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת כֻּלָּם! הַיֵּצֶר הָרַע מִתְחַכֵּם לִי וְגוֹרֵם לִי לִשְׂנֹא אֶת עַצְמִי וּכְמוֹ שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא אֶת עַצְמִי כָּכָה אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת כֻּלָּם – הִנֵּה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ" גִּרְסַת יֵצֶר הָרַע!

וּמַדּוּעַ אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת עַצְמִי? כִּי הַיֵּצֶר הָרַע גּוֹרֵם לִי כָּל הַזְּמַן לְהִתְרַכֵּז בְּמַה שֶׁרַע לִי, בְּמַה שֶׁחָסֵר לִי. 10 יָמִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אַב וְעַד י' בְּאָב הֵם גַּם כֵּן עֲשָׂרָה יְמֵי תְּשׁוּבָה! הֵם הַשִּׂיא שֶׁל הַיָּמִים הַקָּשִׁים וּבִמְקוֹם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְדִכָּאוֹן: אֲנַחְנוּ לֹא בְּסֵדֶר! הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ? לֹא תְּפִלּוֹת! הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ? לֹא מַסְפֶּקֶת! הֲצוֹם שֶׁלָּנוּ? עָדִיף שֶׁלֹּא הָיִינוּ צָמִים! לְשׁוֹן הָרַע שֶׁלָּנוּ? אֲנַחְנוּ הוֹרְסִים הַכֹּל! וְאִם בֵּית מִקְדָּשׁ לֹא קַיָּם סִימָן שֶׁאֲנַחְנוּ הֶחְרַבְנוּ אוֹתוֹ! הַכֹּל מַפִּילִים עָלֵינוּ, עַל הַכְּתֵפַיִם הַמִּסְכְּנוֹת שֶׁלָּנוּ! זֶה יֵצֶר הָרַע!

הַאִם מִישֶׁהוּ אֵי פַּעַם נִגַּשׂ אֵלֵינוּ אַחֲרֵי שֶׁצַּמְנוּ בְּי"ז בְּתַמּוּז וְאָמַר: "כָּל הַכָּבוֹד שֶׁצַּמְתָּ"? לֹא, בָּרוּר שֶׁצַּמְנוּ. מַדּוּעַ זֶה בָּרוּר? לָמָּה בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר כֵּן עוֹשִׂים אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא וְלוֹמַר מִלָּה טוֹבָה? מַדּוּעַ לוֹמַר: "אַי, הִתְפַּלַּלְתָּ כָּכָה כָּכָה"? הֲרֵי הִתְפַּלַּלְנוּ! יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבְּשָׁעָה כָּזוֹ עֲדַיִן מִתְהַפְּכִים בַּמִּטָּה הֵם לֹא בָּאִים בִּכְלָל לַתְּפִלָּה! יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּכְלָל לֹא מִתְפַּלְּלִים! אֲנִי מַכִּיר הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְהֵם אוֹמְרִים לִי: "מִנְחָה וְעַרְבִית אֲנִי לֹא מִתְפַּלֵּל, תְּפִלָּה אַחַת בַּיּוֹם מַסְפִּיק".

אָדָם בָּא לְמִנְחָה וְעַרְבִית, "אַי אַתָּה מִהַרְתָּ – בִּמְקוֹם חָמֵשׁ דַּקּוֹת הִתְפַּלַּלְתָּ אַרְבַּע דַּקּוֹת". מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ? הוּא הִתְפַּלֵּל! נִסְתַּכֵּל עַל הַנְּקֻדָּה הַחִיּוּבִית, נָרִים אֶת הַבֵּן אָדָם! מַדּוּעַ לְהוֹרִיד אוֹתוֹ? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו (ע"ז ג.), מָה שֶׁאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, טִפָּה טִפָּה יִבְנֶה אֶת עַצְמוֹ.

יֵצֶר הָרַע אוֹהֵב לִדְרֹךְ עָלֵינוּ: "אַתָּה כְּלוּם! מָה שֶׁעָשִׂיתָ לֹא שָׁוֶה! מָה שֶׁתַּעֲשֶׂה לֹא שָׁוֶה! תֵּשֵׁב בַּבַּיִת כְּבָר עָדִיף". זֶה מָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה? נִשְׁפֹּט אֶת עַצְמֵנוּ לְכַף זְכוּת וְנָרִים אֶת עַצְמֵנוּ.

יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ בַּדִּבּוּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ פֶּה אִתּוֹ יְכוֹלִים לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת! כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֻרְכָּב מִצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת. כָּל הַתּוֹרָה כָּל הָעוֹלָמוֹת הַכּוֹכָבִים הַכֹּל זֶה אוֹתִיּוֹת. הַכֹּל זֶה צֵרוּפִים שֶׁל שְׁמוֹת ה'. גְּדוֹלֵי הַקַּבָּלָה לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים גַּם שָׁלְטוּ בְּצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הָיוּ יוֹדְעִים לִבְרֹא דְּבָרִים חִיּוּבִיִּים. הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָאג בָּרָא אֶת הַגֹּלֶם – אָדָם עֲנָק נָטוּל נְשָׁמָה שֶׁהֵגֵן עַל הַיְהוּדִים מֵהָעֲרֵלִים!

אֲנַחְנוּ מַשְׁפִּיעִים עַל צֵרוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת בַּדִּבּוּרִים וּבַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל מִבְּלִי לָדַעַת. כְּמוֹ אוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁרָץ עִם אֶקְדָּח טָעוּן. אָז לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה עִם הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֶה לֹא שַׁיָּךְ, אֲבָל כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת מָה אֲנִי כֵּן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם הַפֶּה שֶׁלִּי גַּם בְּלִי כַּוָּנָה. כְּשֶׁאֲנִי מוֹצִיא דִּבּוּר רַע מֵהַפֶּה כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה רַע (כִּי הַמַּעֲשִׂים גַּם הֵם מֻרְכָּבִים מֵאוֹתָן אוֹתִיּוֹת) כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אוֹ פּוֹעֵל רָעוֹת אֲנִי מְיַצֵּר צֵרוּף אוֹתִיּוֹת רַע שֶׁמִּתְחַבֵּר לְצֵרוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמַּרְכִּיבִים אֶת הָעוֹלָם, וַאֲנִי מְשַׁנֶּה אֶת כָּל הַצֵּרוּף שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְרָע!

וְגַם הַהֵפֶךְ הוּא נָכוֹן, כְּשֶׁאֲנִי מוֹצִיא דִּבּוּר טוֹב מִפִּי וּמְדַבֵּר בְּאֹפֶן חִיּוּבִי עַל הַזּוּלַת, כְּשֶׁאֲנִי מְבָרֵךְ לוֹמֵד אוֹ מִתְפַּלֵּל, כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה טוֹב מְחַיֵּךְ לַזּוּלַת תּוֹרֵם צְדָקָה עוֹשֶׂה חֶסֶד, אֲנִי מְיַצֵּר צֵרוּף אוֹתִיּוֹת חִיּוּבִי שֶׁמִּתְחַבֵּר לַצֵּרוּף הָעוֹלָמִי וַאֲנִי מַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הָעוֹלָם לְטוֹבָה!

אֲנִי הַקָּטָן שֶׁיּוֹשֵׁב לִי בְּבֵיתִי בִּמְקוֹם לְקַנֵּא בַּחֲבֵרִי אֲנִי שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתוֹ מְחַיֵּךְ אֵלָיו לוֹחֵץ לוֹ יָד מְחַזֵּק אוֹתוֹ מְרוֹמֵם אֶת רוּחוֹ, אֲנִי אוֹמֵר לוֹ דְּבַר תּוֹרָה קָטָן, עַל יְדֵי זֶה יָצַרְתִּי צֵרוּף אוֹתִיּוֹת חִיּוּבִי! הַצֵּרוּף הַזֶּה מִתְחַבֵּר לַחֲלַל כֻּלּוֹ וּמִתְגַּלְגֵּל וּמִתְגַּלְגֵּל וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ עַד לְהוֹדוּ וּלְנֶפַּאל שָׁם יֵשׁ אֵיזֶה יְהוּדִי שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד, הוּא חַי שָׁם חֳדָשִׁים עַל פִּטְרִיּוֹת לֹא זוֹכֵר אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ, וּפִתְאוֹם צֵרוּף אוֹתִיּוֹת הַחִיּוּבִי שֶׁלִּי מַגִּיעַ לְתוֹךְ הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ הוּא נִכְנַס לְבֵית חַבַּ"ד וְחוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל בְּתוֹר יְהוּדִי שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם!

וַאֲנִי שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי עָלָיו בְּחַיָּי אַחֲרֵי הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁלִּי יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי: "אַתָּה מַכִּיר אֶת הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה הַגָּדוֹל שֶׁפַּתָּח יְשִׁיבָה וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים עָלָיו? אַתָּה הֶחְזַרְתָּ אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה". אֲנִי הְחֶזַרְתִּי אוֹתוֹ? אֵיךְ? מָתַי? הוֹצֵאתִי דִּבּוּר חִיּוּבִי קָטָן עָשִׂיתִי מַעֲשֵׂה חִיּוּבִי קָטָן זֶה הַכֹּל.

מָה אֲנַחְנוּ לְמֵדִים מִכָּאן? לֹא לְהוֹצִיא דִּבּוּר רַע עַל אַף אֶחָד! מִישֶׁהוּ מַרְגִּיז אוֹתָנוּ? לֹא נִסְתַּכֵּל עַל אֵלֶּה שֶׁמַּשְׂנִיאִים אֵלֶּה שֶׁמַּכְעִיסִים שֶׁמְּדַבְּרִים לְשׁוֹן הָרַע שֶׁמְּסִיתִים, לֹא נְדַבֵּר רַע עֲלֵיהֶם. נְדַבֵּר טוֹב עַל הַמֻּסָּתִים! נְדַבֵּר טוֹב עַל הַצַּדִּיקִים! נְחַזֵּק אוֹתָם בַּצּוּרָה הַחִיּוּבִית, כִּי כָּל דִּבּוּר רַע אֲפִילוּ נֶגֶד הָאוֹיֵב שֶׁלָּנוּ זֶה נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ, כִּי אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים כֹּחַ לַטֻּמְאָה! יֵשׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַפֶּה שֶׁלָּנוּ בַּתְּפִלָּה בַּדִּבּוּר בַּמַּחְשָׁבָה, וּבְעֶזְרַת ה' לְהַשְׁפִּיעַ כָּךְ עַל כָּל הָעוֹלָם לְטוֹבָה.

אֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים כָּל כָּךְ בִּיכֹלֶת שֶׁל אָדָם אֶחָד לְשַׁנּוֹת וּלְהַשְׁפִּיעַ. אֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן מְצַפִּים לְחִזּוּקִים, רוֹצִים לִהְיוֹת חֵלֶק מִמַּשֶּׁהוּ יוֹתֵר גָּדוֹל. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לְבַד אֲנַחְנוּ כִּבְיָכוֹל לֹא יְכוֹלִים לְתַקֵּן שׁוּם דָּבָר. וְזֶה גַּם תַּרְגִּיל שֶׁל יֵצֶר הָרַע. כָּל הַגְּאֻלּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לְאֹרֶךְ כָּל הַשָּׁנִים נַעֲשׂוּ תָּמִיד עַל יְדֵי יְהוּדִי אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לוֹמַר לָנוּ מַדּוּעַ בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם רַק עֲבוּר אָדָם אֶחָד? לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁ"כָּל אֶחָד וְאַחַד חַיָּב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (סנהדרין לז.), פֵּרוּשׁ שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה רָאוּי לְהִבָּרֵא רַק בִּשְׁבִיל אָדָם אֶחָד.

אָז לֹא נֹאמַר: "מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת"? כִּי אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אוֹמֵר: "מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת" (וְהוּא נִיסָה לוֹמַר אֶת זֶה 7 יָמִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּסְּנֶה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ) וְהָיָה מִתְעַקֵּשׁ בְּכָל זֹאת שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה, עַד הַיּוֹם הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם.

וְגַם מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי יָכוֹל הָיָה לוֹמַר מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר (אסתר רבה ז, יד) שֶׁכַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר אֶת הַגִּזְרָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הָמָן, רָץ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וָאַצִּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּדְבָרִים עִם הָאָבוֹת, אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב:

–        "עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה, וְאֵי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִים בָּהּ"?

–        "אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת"?

חָזַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּפָנָה אֶל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ:

–        "אֵי רוֹעֵה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, מָה תַעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת"?

–        "כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר"?

–        "יֵשׁ וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי",

–        "הוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה וַאֲנִי מִכָּאן וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא",

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עֲדַיִן הִסְתַּפֵּק אִם הַדָּבָר יַסְפִּיק וְהֵעִיר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ:

–        "כְּבָר נִּכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל",

–        "אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מָה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה",

–        "בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה",

–        "לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדְּכַי".

הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁמִּיָּד הָלַךְ אֵלִיָּהוּ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדְּכַי כִּי הוּא זֶה שֶׁבְּכֹחוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה וּלְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה! וְלָכֵן מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן נֶאֱמַר (אסתר ד, א): "וּמָרְדְּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה", כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁאֵלִיָּהוּ הוֹדִיעַ לוֹ הוּא מִיַּד נִגַּשׂ לַתְּפִלָּה וְהֵבִיא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לַהֲצַלַּת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל.

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל אֲנַחְנוּ לֹא מִתְחַבְּרִים לַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ לַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ. אֶת הַנֻּסָּח שֶׁכָּתְבוּ אַנְשֵׁי הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים עַל הַמִּלִּים יוֹם יוֹם מִכֹּחַ הַהֶרְגֵּל כִּי "חַיָּבִים". צָרִיךְ תְּפִלָּה נוֹסֶפֶת מַשְׁלִימָה. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב מַסְבִּיר עַל מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁהִיא "תְּפִלָּה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת" (ליקו"מ תניינא כה).

אָדָם נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית וְכָל הַזְּמַן נִתְקַע בַּפְּקָקִים וּפִתְאוֹם מַבְחִין מֵהַצַּד בִּשְׁבִיל אַחֵר שְׁבִיל יָשָׁן. הוּא לֹא מַמְצִיא כְּלוּם חָדָשׁ, הַשְּׁבִיל הַזֶּה תָּמִיד הָיָה קַיָּם אֲבָל בִּגְלַל שֶׁבָּנוּ כְּבִישׁ רָאשִׁי וְאַף אֶחָד לֹא עוֹבֵר בַּשְּׁבִיל הַזֶּה כְּבָר שָׁנִים אָז לֹא שָׂמִים אֵלָיו לֵב. הוּא יוֹרֵד מֵהַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי וְרוֹאֶה שֶׁהַשְּׁבִיל הַזֶּה מוֹבִיל אוֹתוֹ יוֹתֵר מַהֵר לְיַעֲדוֹ בְּלִי בְּעָיוֹת בְּלִי מְנִיעוֹת בְּלִי הַפְרָעוֹת. אַף אֶחָד כְּבָר לֹא דּוֹרֵךְ שָׁם, שָׁכְחוּ אֶת אוֹתוֹ שְׁבִיל.

רָבוֹתָיי, לִפְנֵי שֶׁחֲזַ"ל הִתְקִינוּ אֶת הַתְּפִלָּה הָיָה תָּמִיד חִיּוּב לִתְפִלָּה אַחַת בְּיוֹם לְפָחוֹת אֲבָל לֹא הָיָה נֻסָּח לַתְּפִלָּה. כָּל אֶחָד דִּבֵּר עִם ה' בַּמִּלִּים שֶׁלּוֹ. רַק שֶׁהַכֹּחַ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ, כְּפִי שֶׁאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (ברכות, ו:) עַל הַפָּסוּק "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט) "אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִים בָּהֶן" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ (ברכות, שם): "כְּגוֹן תְּפִלָּה שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה".

רַבָּנָן הִתְקִינוּ אֶת נֻסָּח הַתְּפִלָּה וּזְמַנֵּיהַּ. הָיָה זֶה צַו הַשָּׁעָה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ לְהַפְעִיל אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מִלְּבַד זֶה שֶׁלָּנוּ, מֵאַחַר וְהַתְּפִלָּה הִיא צֵרוּף שֶׁל דִּבּוּרִים חִיּוּבִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה אֶת צֵרוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ לְגַלְגֵּל וּלְהָזִיז אֶת הָעוֹלָמוֹת.

כֵּיוָן שֶׁהִפְסִיקוּ לְהִתְפַּלֵּל אָז חִיְּבוּ אוֹתָם. וּמָה הַתְּכוּנָה הַבְּסִיסִית שֶׁל אָדָם כְּשֶׁמַּכְרִיחִים אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה? לַעֲשׂוֹת דַּוְקָא! לְהִתְנַגֵּד! "אֲנִי לֹא רוֹצֶה"! אִם נִקַּח יֶלֶד בֶּן חֲצִי שָׁנָה הוּא בּוֹכֶה כְּבָר מֵרָעָב נָבִיא לוֹ מַטֶּרְנָה אוֹ גֶּרְבֶּר עִם כַּפִּית, הַיֶּלֶד מַכֶּה עַל הַבַּקְבּוּק מַרְחִיק אֶת הָרֹאשׁ מֵהַכַּפִּית, הוּא אוֹמֵר בְּכָךְ אֲנִי אֶקְבַּע מָתַי אוֹכְלִים! הוּא נוֹלָד לִפְנֵי חֲצִי שָׁנָה, הוּא אֲפִילוּ לֹא יוֹדֵעַ מָה הוּא עוֹשֶׂה, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ מֵעֵין יֵצֶר טִבְעִי לִמְרוֹד: "אַתָּה לֹא תַּגִּיד לִי".

נֻסָּח הַתְּפִלָּה שֶׁהִתְקִינוּ אַנְשֵׁי הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה נִכְתַּב בְּחָכְמָה רַבָּה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהַתְּפִלָּה פּוֹעֶלֶת גַּם בְּלִי לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת הָאֲרִיזָ"ל מַסְפִּיק שֶׁנָּבִין פֵּרוּשׁ פְּשָׁט הַמִּלִּים, שֶׁנָּשִׂים לֵב מָה אָנוּ אוֹמְרִים וּכְבָר הַתְּפִלָּה פּוֹעֶלֶת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. וְגַם אִם לֹא הִצְלַחְנוּ לְכַוֵּן כָּל הַתְּפִלָּה וְרַק בְּקֹשִׁי בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה הַתְּפִלָּה גַּם כֵּן מַשְׁפִּיעָה לְמַעְלָה (וְכַמּוּבָן שֶׁמִּדַּת הַהַשְׁפָּעָה תְּלוּיָה בְּמִדַּת הַכַּוָּנָה). אֲבָל אֶת עִקָּר הָעִקָּרִים לְחַבֵּר אוֹתָנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – לְהָזִיז אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לַכִּוּוּן הַנָּכוֹן – אֶת זֶה אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים מְפַסְפֵסִים. בֶּן אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁבִיל הַצְּדָדִי הַזֶּה חוּץ מֵאָשֵׁר הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן, לְהִתְפַּלֵּל עוֹד תְּפִלָּה אַחַת. בַּמִּלִּים שֶׁלָּנוּ בַּזְּמַן שֶׁלָּנוּ בַּקֶּצֶב שֶׁלָּנוּ, בְּלִי שָׁעוֹן בְּלִי לָחַץ לְהַדְבִּיק אֶת הַשְּׁלִיחַ-צִבּוּר.

נַתְחִיל בִּשְׁתֵּי דַּקּוֹת דִּבּוּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּלִּים שֶׁלָּנוּ. נוֹצִיא דִּבּוּר חִיּוּבִי מֵהַפֶּה. אֵין לָנוּ מָה לוֹמַר? נֹאמַר שְׁתֵּי דַּקּוֹת "תּוֹדָה", כִּי תּוֹדָה יֵשׁ לָנוּ עַל מָה לְהַגִּיד. נָגִיד מִלִּים חִיּוּבִיּוֹת. נְצָרֵף אוֹתָן לָעוֹלָם. בַּדָּבָר הַזֶּה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִפְלָאוֹת לָנוּ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶת הַכֹּחַ לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְתַקֵּן אֶת חֶטְאוֹ שֶׁל קַמְצָא וּלְהָבִיא אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.